"תן למקצב כל מה שיש בך" - רפואת הקצב

משפט שנשארתי איתו מההופעה המעולה של נדב דגון בשבת באמפי עין הוד. מתופף בחסד.

רקדתי ליד 2 בחורים חמודים. הופעה. קצב. הלב נפתח.... רקדנו ביחד. ראיתי אותם שותים, מעשנים, מסניפים.... הכול כדי להרגיש? כדי לשכוח? לפתוח את הלב? להנות?

התעורר בי החלק של המורה, שיודעת כבר משו על החיים ורוצה כל כך להעביר את הידע הזה הלאה. לחשתי לאחד מהם:

"רק תעצום עיניים ותן למקצב להניע את הגוף".

לרגע פתחתי עיניים ואני רואה את הפנים של אפרת, השותפת האהובה שלי לריקוד, האגן שלה נע לקצב הצלילים, וחיוך של עונג על פניה..... לעיתים ככה זה נראה, כשאת מתמסרת למקצב ונותנת לו להניע את הגוף.

ואני. עושה את מה שאני אוהבת לעשות. עוצמת את העיניים ומתמסרת למקצב המהפנט של נדב. מרגישה איך הוא פותח דלתות חדשות בתוכי. משחרר מועקה מהלב, מרכך אותי קצת יותר. אני פותחת עיניים ומתבוננת בבן זוגי שאיתי במבט חדש, אחר, עם יותר אהבה וקבלה.

המקצב של התוף מוכר לאדם כבר אלפי שנים. מקצב בסיסי ושורשי. פועם בקצב פעימות הלב האנושי. אני מרגישה מלאה יותר, שלמה יותר, נוכחת יותר. ככה אני יכולה להיות גם אוהבת יותר, כשאני איתך.

ואז עולה בי המשפט: "תן למקצב את כל מה שיש בך". את הרגשות שגואים בך בפנים. את התחושות שעולות מהגוף. את השמחה ואת הכאב. את הניסיון שלך לטשטש ולברוח. רק להסכים לתת למקצב את הכול.

אני יודעת, שכשאתה נותן כל מה שיש בך חזרה למקצב, דלת נסתרת נפתחת בך. אפשרות חדשה להכלה גדולה יותר של מה שיש, שמאפשרת למה שאתה מרגיש לנוע ולקבל צורה וגם – להשתנות. להפוך את מה שקודם היה מעיק ובלתי נסבל למרווח יותר ומוכל ואפילו לקבל הבנה חדשה.

נשארתי עם המשפט מהדהד בתוכי. הלוואי והרקדן החמוד הזה משבת, יקרא וירגיש שזה המשפט שנועד בשבילו.

מקצב זאת רפואה.

המקצב הוא כלי עתיק יומין. שפת האם הראשונה, כשהקשבנו ברחם למקצב פעימות הלב של אמא שלנו. חיים חדשים הם מקצב ותנועה.

בריקוד MOVEMENT MEDICINE אנו לומדים להתמסר למקצב. המקצב מסמל את החיים. זאת המסגרת שמחזיקה אותנו. החיים עצמם שמבקשים מאיתנו להתמסר אליהם, לקבל את מה שמגיע, להשתתף במלואנו בזרם של החיים.

המקצב מאפשר לנו ללמוד עוד הקשבה. הקשבה עם האוזניים. הקשבה עם כל הגוף.

לומדים להקשיב עוד לעולם שבחוץ, בעוד רבדים ועוצמות שלו,

ולהקשיב לעולמנו הפנימי: לרגשות, לתחושות גוף ולמחשבות. וכמו בחיים עצמם: אני מקשיבה למקצב, מאפשרת לו להיכנס לתוך הגוף, לגעת בעצמות ובשרירים. אם אני מסכימה, נותנת למקצב לעבור דרך הלב, לפגוש את הנפש שלי, את מה שחי בי עכשיו,

ולהעיר אותה. המקצב מאפשר לי לשמוע את עצמי ברגע הזה.

בצעד הבא אני מציעה עצמי אליו בחזרה, נותנת, בריקוד ובתנועה חופשית, את כל מה שמתעורר בי. המקצב מקבל הכול. וכל מה שחי בתוכי: רגשות, מחשבות, תחושות של כאב ומתח, נעים, מתערבלים, משתנים, ונולד לו משו חדש. וזה פלא.

כתוצאה מהדיאלוג הזה אנו לומדים לסמוך על הקצב הפנימי שלנו, לא בניתוק מהחיים מסביב אלא בחיבור ובהקשבה. אנו לומדים לסמוך על הקצב הפנימי שלנו ולנוע יחד אתו, כדי לכוון יותר טוב את המצפן של הנשמה שלנו, שיוכל להמשיך לדייק ולהנחות אותנו איך לחיות בתחושת יצירתיות וחופש. להיות מי שאנחנו ולתת מה שיש לנו לתת.

כשאנו נותנים למקצב כל מה שיש בנו, אנו לומדים להקשיב למקצב הפנימי שלנו ולתת לכל החלקים שבנו מקום: לעלייה, לשיא, לעוצמה, וגם לירידה, להתכנסות, להאטה. לומדים שהאחד תומך בשני, שהמנוחה מאפשרת את העוצמה והמהירות נתמכת בהאטה, וכמו הריקוד הקוסמי של היין והיאנג, במהות שלהם, שניהם תומכים ומאפשרים זה את זה.

המקצב מקרקע אותנו ומאפשר לנו לעגן עצמנו בהווה, הקצב קיים רק בכאן ובעכשיו.

לסמוך על הקצב הפנימי שלנו

כדי להיות מי שאנחנו ולתת מה שיש לנו לתת

עוד מוסיף המקצב ותומך בנו בזכות הצורות הרבות שלו, שמעוררות בתוכנו, בני האדם, איכויות ותכונות שונות. המקצב יכול להזמין וללמד רכות ועדינות או חדות ועוצמה. מקצב זורם או מקוטע.

אנו לומדים לשנות את תשומת הלב שלנו מהקשבה וציפייה לאישור להדרכה מבחוץ, להקשבה פנימה, לחוכמה וליצירתיות שטמונה בתוך הגוף.

אנחנו לומדים את אומנות הגם וגם – גם לתת לחיים לגעת בנו, וגם לתת את עצמנו חזרה לחיים

עד שזה נהפך לתפילה – לתת את עצמי למקצב. את כל מה שיש בי.